הדרך


ארזתי על הגב מולדת נודדת,
כמה מנגינות, מילים ואשליות.
הטרמינלים שבלב סימנו מתי לרדת,
החלומות הכי גדולים נתנו אישור להמראות.
למה האדמה מתכוונת במבטה לעננים,
האם אי פעם אוכל להבין?

אמרו עלי הכל, השיירה תמיד צועדת,
קראו לי הרפתקן עם נשמה של הוריקן.
לא מחפש להיות בטוח, אני רק לומד את
החלומות הכי גדולים בתוך האושר הקטן.
כולנו מכוונים מבט דוקר לעננים,
ומנסים להבין, מנסים להבין.

אם לאהוב אז לאהוב עד הסוף,
אם כבר לחיות אז תמיד לאסוף,
כל בוקר חדש שמגיע לערב,
כי מה שחשוב זו בעצם הדרך.

המציאות היומיומית עלינו מתנדנדת,
רגע אתה פה ואחרי חמש שעות כבר שם.
אוקיינוסים גדולים הם כמו אישה נפרדת
ואני ממשיך לשוט, ללא תחושת אשם.
מעיף מבט צופה בעננים,
לא הכל אני חייב עכשיו להבין.

אבל אם לאהוב אז לאהוב עד הסוף
ואם כבר לחיות אז תמיד לאסוף,
כל בוקר חדש שמגיע לערב,
כי מה שחשוב זו בעצם הדרך.


<<<חזרה לרשימת השירים
ברזוליק דוט נט ברזוליק דוט נט ברזוליק דוט נט